החלטה בתיק ה"פ 15467-07-12

1.         בהמשך לפסק הדין מיום 15.10.12 אשר מחק את התובענה, ולאחר שנדחו בקשות המבקשת לעיכוב הליכי הפינוי ופינתה המבקשת את הנכס נשוא תיק הוצל"פ

01-23152-33-0, טענו הצדדים ביחס להוצאות ההליך וחילוט העירבון.

למרות שטענות המשיב בסיפא לתגובתו התייחסו גם לערבות בתיק, לא מצאתי מקום להדרש לעניין זה נוכח השוני בין עניינים אלו ומאחר ותנאי לעתירה למימוש הערבות הוא קביעה כי יש לחייב המבקשת מכח ההתחייבות העצמית. מבחינה דיונית נדרשת בקשה נפרדת, ערוכה כדין עם תצהיר בה הערב הינו צד להליך, או תביעה לעניין זה. (ראה, רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, לא פורסם - ניתן ביום 21.4.09).

2.         ביום 9.7.12 ניתן צו מניעה זמני אשר עיכב פינוייה של המבקשת מהנכס נשוא ההליך. הצו הותנה במתן התחייבות עצמית, ערבות צד ג' בסך 25,000 ש"ח ועירבון בסך 30,000 ש"ח.

בדיון מיום 15.7.12 ניתנה החלטה מכוחה בפועל נדחתה הבקשה לסעד זמני של עיכוב הליכים ונקבע כי הצו הזמני יעמוד עד ליום 16.9.12 במהלך תקופה זו ניתן לקדם את הליכי הכינוס תוך שהמבקשת מחזיקה בנכס.

לטענת המשיב נגרמו לו נזקים העולים על סכום הערבויות בתיק בגין הוצאות לקבלני פינוי בגין דחיית שני הליכי פינוי אשר היו קבועים, הוצאות שפסק רשם ההוצאה לפועל, ריבית על חוב החייב נוכח העיכוב במימוש הנכס ודמי שכירות לטובתו אשר פסק רשם ההוצל"פ.

לטענת המבקשת, נגרמו לה נזקים עקב פינויה מהנכס ועל המשיב עוד לפצותה בגין זכותה לדיור חלוף.

3.         תנאי לחילוט העירבון הינו כי הגשת הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין, כן יש להראות כי נגרם נזק למבקש החילוט, (ראה, רע"א 9308/08 הנ"ל). המשיב לא טען כי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין ולאחר ששמעתי הצדדים בדיון שהתקיים בפני ולאחר בחינת מכלול טענותיהם, לא מצאתי כי ניתן לקבוע כי הבקשה לצו מניעה לא היתה סבירה בנסיבות העניין. בדרך כלל במקש הסעד הזמני הינו צד קרוב לסכסוך מול המשיב, תובע מול נתבע. במקרה הנדון המבקשת הינה צד רחוק למשיב, אשר לא התקשרה עמו ולא נטען או הוכח כי עשתה יד אחת עם החייב בתיק ההוצל"פ בו נושה המשיב ואשר את נכסו מבקש לממש. לפיכך, יש לנקוט משנה זהירות בחילוט העירבון בנסיבות כאמור ויש להראות כי נפל פגם בהתנהלות המבקשת או חוסר תום לב. המבקשת ניסתה בכל מאודה לעכב את הפינוי ולאחר שנדחו בקשותיה אמרה נואש ופינתה הנכס, לא מצאתי כי ניתן לייחס לבקשתה חוסר סבירות כלשון תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

            אכן הוכיח לכאורה המשיב כי נגרם לו נזק בגין עיכוב הפינוי, אם כי אין בידי לקבל את מלוא הנזקים להם הוא טוען. ממילא עניין זה אינו נתון להכרעה שעה שקבעתי כי לא התמלא התנאי של חוסר סבירות מכוחו ניתן לחלט את העירבון.

            לעניין נזקי המשיב אעיר כי טרם מתן אישורו של רשם ההוצל"פ להוצאות הפינוי כהוצאות כינוס, אין לעתור לחיוב המבקשת או הערב בהוצאות אלו מאחר ורק לאחר אישורו מתגבשת זכותו של המשיב להכרה בהוצאות האמורות. כמו כן, אין מקום לעתור בהליך זה להכרה בהוצאות שפסק רשם ההוצל"פ כנזק או לדמי שכירות אשר קבע כי על המבקשת לשלם. כמו כן, הטענות להצטברות ריבית דורשות הוכחת קשר סיבתי לעיכוב בפינוי וספק אם יש לחייב את המבקשת בשיעורי הריבית בהתאם להסכם עם החייב העיקרי.

            לאור האמור לעיל, הבקשה לחילוט העירבון נדחית.

4.         לא מצאתי מקום להדרש לעתירת המבקשת לחיוב המשיב בתשלום בגין דיור חלוף נוכח העדר עיגון עובדתי משפטי לדרישה זו ומאחר ומבחינה דיונית לא ניתן להעלותה. יוער כי דיור חלוף מוענק לבעל דירת מגורים וודאי שלא לשוכר של נכס מסחרי מהממשכן. כמו כן, טענתה לטעות בכתובת הנכס נראית כלא משכנעת ולא היה בה כדי לשנות מתוצאות ההליך.

5.         אשר להוצאות ההליך, ככלל שעה שנמחקה התובענה היה זכאי המשיב להוצאות משפטיות.

יחד עם זאת, שעה שעוכב ביטולו של הסעד הזמני, נעשה הדבר כדי לאפשר קידום הליכי הכינוס עת הנכס תפוס. הכונס לא ניסה לקדם הליכי מכר כאמור מחמת הגישה לפיה לא ימצא רוכש אשר יסכים לרכוש הנכס עם שוכר. אין בידי לקבל עמדה זו ולמרות שעניין זה מסור לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ, באיזון מכלול נסיבות העניין והנזק שנגרם למבקשת, אין צו להוצאות ההליך.

בהעדר עיכוב החלטה זו, העירבון בתיק יושב למבקשת, על פירותיו , תוך 10 ימים.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: